<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנניה בר שלמיה</h1>
<h2>דף קכג.</h2>
רב חנניה בר שלמיה בכמה מקומות הוזכר ותלמידו של רב היה. גרס' בפ' כל הכלים הל' ראשונה, אמר רב חנניה בר שלמיה משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עליהן מייחד להו מקום ואסור לטלטלן אפילו לרבנן דפליגי עליה דר' נחמיה. ופי' רש"י כלי צבעים הם ורבי' הלוי פי' כלי אורגים סיכי הן עמודים, זיירי קנים שבשתי, מזורי כובד עליון וכובד תחתון וראשון נ"ל עכ"ל רש"י, ורבנא נתן פי' בערך זיירי סיכי הן יתידות המוכנות לנער בהן משי והדומה לו ותרגום יתידות סיכי, זיירי כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן את הבגדים כדתנן [קמ"א ע"א] מכבש של בעלי בתים, מזורי כלי העץ שהכובס מכה בו הבגדים עד שמלבנן ואילו כולו קפיד עליהן שלא יתעותו או יפגמו שאם יפגמו יקרעו הבגדים והמשי לפיכך מסיח דעתו ונעשו מוקצים ואסור לטלטלם, וכן מפורש בתלמוד ארץ ישראל בזירה דעצר ביה ורק דחביט ביה בבוכנא די כתיש ביה ע"כ הערוך. וכן גר' בירושלמי דכל הכלים [פי"ז ה"ב] רבא חננא בר שלמיא משמיה דרב מודים חכמים לר' נחמיה בזיירה ובמזרה ובמכונה ודאתן עלה מהא הא דאמר רב יהודא קורנס לפצוע בו אגוזים דוקא קורנס של אגוזים וקורדום ומגירה ומגריפה מצי לאוקומה במיוחדין לדבילה וגבינה וגרוגרות כפירש"י [ד"ה מי], אלא רבה עד דמקשי ליה מרחת ומלגז לותביה מיהא כל הכלים נטלים בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה [קכ"ג ע"ב], ותו הא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן קורנס של זהבים שנינו אבל של בשמים קפיד עליהן ורב שמן בר אבא א"ר יוחנן אפילו של בשמים שנינו, א"כ הא דתנן [מ"ט ע"א] טומנין בשלחין ומטלטלין אותן ובגמרא יתיב ר' יונתן בר עכינאי ור' יונתן בן אלעז' ויתיב ר' חנינא גביהן ומבעיא שלחין של בעל הבית תנן אבל של אומן כיון דקפיד עלייהו לא מטלטלי או דילמא של אומן תנן וכ"ש של בעל הבית. אמר להו ר' יונתן בן אלעזר מסתברא של בעל הבית תנן אבל של אומן דקפיד עליהן לא אמר להו ר' חנינא כך א"ר ישמעאל בר יוסי אבא שלחא הוה ואמר לנו הביאו שלחים ונשב עליהן. ומסקנ' דבשל אומן פליגי, לומר כי היכי דפליג בעורות פליגי נמי בקורנס דמר סבר אומן קפיד ומר סבר אומן לא קפיד או דילמא אפילו אומן נמי מר סבר בהא קפיד ומר סבר לא קפיד, דאי ודאי קפיד במידי דקפידי קפידא כולי עלמא מודו דאסיר, כגון סיכי זיירי ומזורי אפילו מאן דשרי בקורנס של בשמים הכא אסיר דקסבר אפילו בשם לא קפיד אבל הני ודאי קפיד דומיא דאוכלא דקצרא דאמר רב נחמן [קכ"ג ע"ב] דכיתד של מחרישה הוא ואמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמי בדברי הכל דכ"ע קפדי עלייהו. ונ"ל הא דמסקינן בשלהי מסכ' ע"ז [ע"ה ע"ב] דכלי סעודה הלקוחין מן הגוי צריכין טבילה דוקא שעיקרן עומדין לתיקון סעודה כגון כל הנהו דתנן התם השפוד והאסכלא וסכין וכל הנהו דאמרינן התם אבל קורנס וקורדום ומגירה דעיקרן למלאכה אחרת דהא אוקימן בשל נפח ושל אומן ואותן אין מטבילין שהרי אין עומדין אלא לאומנותן ואפילו הכי כיון דראויין לכך לגבינה ולדבילה וגרוגרות ניטלין בשבת ובשבת אין מטבילין את הכלים [ביצה י"ז ע"ב] ש"מ דבלא טבילה מותר לפצע ולחתוך ולגוד ולגרוף, ואין לדחות דלא מיירי בלקוחין מן הגוי אלא דוקא לקוחין מאומן ישראל דסתמא קתני, הילכך כל דבר שאין קביעותו לצורך תשמיש סעודה אלא לאומנות אחרת נר' שאין צריך להטביל, כגון המחטין שתופרין בהן את הטלאים ואת התרנגולים כשממלאין אותן אין צריכ' טבילה ואפילו לקוחין לכך אין עיקר תיקון שלהן אלא לתפירת בגדים או שקין, דכיון דאין קביעותן עשויין לסעודה לא עדיפי מכלים השאולין מן הגוי והן כלי סעודה ותקנן דאין צריכין טבילה כדמסקינן התם [ע"ז ע"ה ע"ב] דשאולין פטורין.
